איך אומרים, רַכְבָּל או רַכֶּבֶל?
חשבתם פעם מהו כלי הרכב הכי אנדרייטד בטבע? יש כזה? לפי איזה אמות מידה אפשר לקבוע? ומי בכלל זה שקובע?!
שאלות 'קיומיות' מסוג זה הטרידו את מנוחתי מאז הטיול המשפחתי האחרון לאלפים הצרפתיים. הכל התחיל במבואות Taninges, עיירה קטנה במחוז Haute-Savoie, אותה מיקמנו כבסיס לטיול כוכב באזור.
תוך כדי נסיעה על הכביש המתפתל בין נופי ההרים הירוקים וגולש למרכז העיירה המנומנמת, הבחנתי בו – בית אבות לרכבלים. נשמע לכם מוזר? תיכף נחזור לשם, אבל תחילה, אני חייב לנסות לענות על השאלות הכל כך מטרידות...
אז לדעתי, וזו דעתי האישית בלבד, הרכבל הוא כלי הרכב הכי פחות מוערך! (אגב, אומרים רַכֶּבֶל). אנשים הרי בונים דגמים של מכוניות ומטוסים מסוגים שונים כבר מגיל קטן, אבל מי אי פעם בנה רכבלים? הדבר היחיד שעוד איכשהו מצליח לשמור על כבודו של הרכבל, הוא "יום הרכבל הבינלאומי" ב-17 בינואר. אבל אם כבר מדברים על כבוד, נשאלת השאלה מה קורה לרכבל בערוב ימיו?
"אל תשליכני לעת זקנה. ככלות כוחי אל תעזבני"
מכוניות, רכבות ואפילו אניות זוכות לגריטה מכובדת (בישראל יש אפילו תכנית ממשלתית לגריטת רכבים...). בכלל, מרבית כלי הרכב זוכים למוזיאונים ייעודיים רבים בכל רחבי העולם, שמנציחים את פועלם ומפארים את שושלתם – מוזיאון הרכבות, מוזיאון האוטובוסים, מוזיאון הרכבות וה-אוטובוסים, מוזיאוני מכוניות עתיקות... – אבל תשאלו את עצמכם מדוע אין ולו "מוזיאון הרכבל" אחד? (אין. בדקתי.)
לא מחפש את הצדק, אבל זה מחזיר אותי לאותה עיירה שקטה בדרך לפסגת המון בלאן. בגילוי לב אומר, שבמבט ראשון המקום נראה לי כמו "בית קברות" לרכבלים. מגרש קצת מוזנח, אין שלט שמסביר, עשרות רכבלים במגוון צורות, גדלים וצבעים מונחים זה על גבי זה, זה לצד זה. הרגשה קצת לא נוחה לראות את הכלים האלו, שאני כל כך אוהב, במצב הזה.
מבחינתי, יש משהו אצילי ברכבלים. בקונוטציה שלי הם תמיד קשורים לטיולים, לחו"ל, לחופש...אני אוהב להביט בהם מלמטה, תלויים באוויר. לכל אחד צבע ומראה מיוחד משלו. אני אוהב לנסוע בהם, להתבונן בנוף הנפרס מלמטה וליהנות מהשקט ומהרוגע שמאפיינים את הנסיעה. והם תמיד מתחברים להרים גבוהים, לתצפיות נוף, לשלג וסקי. כי אצלנו בלבנט יש בקושי 3-4 שאיך לומר...לא מרשימים במיוחד. אבל בחו"ל? כבר יצא לי להיות בלא מעט מקומות עם רכבלים מטורפים, חדשניים, מפוארים ומאתגרים. רכבלים בישיבה, בעמידה, פתוחים, ביחיד, בזוגות, מסתובבים... איזה עולם מופלא זה הרכבלים! אבל מוזיאון?
החיים החדשים של הרכבלים
אז חקרתי קצת וגיליתי שיש תקווה, יש קצה חוט (או קצה של כבל) ויש מי שפועל על מנת לשפר את מצבם של הרכבלים. מסתבר, שהמגרש בו נתקלתי הוא לא "בית קברות" אלא יותר "בית אבות" וככזה, הוא דואג לרכבלים שפרשו לגמלאות, מטפח אותם ואף מאפשר להם לחזור לימי הזוהר שלהם ולפצוח בקריירה חדשה גם בתחומים אחרים.
ג'וליאן וסטפן, בניו של סוחר חפצי יד שנייה וחובב הרים מהעיירה, המשיכו את המורשת המשפחתית והקימו חברה בשם Taninges Télécabines. הסיפור שלהם התחיל לפני כמעט שני עשורים, עם רכישת אחת ה"ביצים" היקרות של רכבל Flégère, שבסיסו בעיירה המפורסמת שאמוני.
החברה החלה באופן רשמי ברכישת הקבינות הישנות מאתר הנופש Les Gets הסמוך לעיירה. הם החליטו לקנות את 42 הקבינות כדי להציע אותן למכירה חוזרת, משוחזרות או מחודשות. אירוע זה מסמן את הולדתו של קונספט חדשני לחלוטין, כאשר שני האחים הם החלוצים בשוק שעד לא מכבר נראה לרבים בלתי אפשרי. צמד יוצא דופן שמעניק חיים שניים למורשת הרכבלים, שראויה להיראות ולהישמר.
Taninges Télécabines מציעה להשכרה או למכירה החל מקרוניות דו מושביות עד לרכבל עם 80 מושבים, שישופצו ויותאמו דקורטיבית לשמש כחדר ישיבות, חנות פופ-אפ, בקתת ספא, בר, משרד נייד, פינת אוכל, תא צילום... אין גבול לדמיון! אחד הפרויקטים הגדולים היה קרונות מחודשים שעוצבו לצרכי פרסום וקישטו את מרכז מונטה קרלו לרגל חג המולד:
לחברה יש כיום את האוסף הגדול ביותר בעולם של רכבלים ועם יותר מ-80 דגמים שונים המטרה היא להפוך אותו למוזיאון בינלאומי ייחודי מסוגו בצרפת!
🚠 ובנימה אופטימית זו נסיים עם כמה תמונות של רכבלים מרחבי העולם: 🚠
הירשמו כאן לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג וקבלו את מפת ניו יורק המטורפת שלי🗽 ישירות אליכם למייל 💌
